עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הפסקתי לתת לעצמי הגדרות. וזה הדבר היחידי ששחרר אותי מהכבלים של עצמי. אהבה היא הדבר היחיד שאני רוצה להרגיש בתוך הבטן שלי. תנסו את זה זה נחמד
חברים
השמלה האדומהסייג'#פיגלי_הורן ♥אורייןTigerLilyBig Mouth
liel talcosmicBFFנוי משוגעתחתולים ;)Nutella Girlכוכב באפלהGhost Dog
נערת הגורל
נושאים
נולד לרוץ

נולד לרוץ הוא ספר מדהים שאני אישית בכיתי בסופו.
העלילה מספרת על ילד שמוצא שק שבתוכו היו גורי כלבים גזעיים ומחליט להציל אותם. הוא מוסר אותם לאימוץ ואחד הוא מגדל העצמו. הגזע של הכלב הוא גזע שנחשב מהיר. אז יום אחד הכלב נחטף ע"י אדם שהתעסק במרוצי כלבים. ומשם מתחיל המסע שלו. העלילה מספרת על הכלב מה שנשמע ילדותי במקצת אבל תאמינו לי שזה ממש לא. נורא התרגשתי מהספר ואני ממליצה לכולם לקרוא
קרוב להפליא ורועש...

קרוב להפליא ורועש להחריד ספר מדהים שאני חושבת שהוא הספר הכי טוב שאי פעם נכתב. ספר מדהים עם עומק ומחשבה. הספר מספר על ילד ששמו אוסקר. לאוסקר יש אספרגר (אוטיזם בתפקוד גבוהה) שאבא שלו מת באסון התאומים. אוסקר מוצא מפתח בארון של אביו שנה לאחר מותו ומחליט ללכת לחפש את המנעול של המפתח. הכותב יודע לחשוב מעולה כמו ילד עם אספרגר ומצליח להכניס אותך לתוך הראש של אוסקר. בספר יש כל מיני מכתבים שסבא שלו כתב לאביו וכל מיני תמונות וציורים מעניינים שמכניסים אותך ממש לתוך העלילה
אזיקים
02/05/2016 22:17
turn wild
הם קשורים למיטה דוממים
זוכרים את האיש שחנק את הילדה בעמודים.
הם זוכרים את תנועות ידיה מנסות להשתחרר מהם
הם חזקים לא נותנים לה ללכת לא נותנים לה לברוח מהידיים שלו.
 וכמה שהיא לא ניסתה להתקפל זה לא עזר
זה לא נתן לה שום דבר חוץ מכאב ויגון.
זה נגמר
היא השתחררה והלכה משם
לעולם אחר אולי
הגוף הקרוע שלה עכשיו מתחת לאדמה.
האזיקים עדיין קשורים למיטה שלו מצפים לקורבן הבא

2 תגובות
בגדים של גבר בגדים של אישה
24/04/2016 22:39
turn wild
באישוני לילה לפעמים יוצאים אני ואנשים,
 אבל אתה ואני זה אחרת,
 בגדים של גבר בגדים של אישה.
 גם אני יכולה לעלות מעליך ולהגיד שלי מותר ושתשתוק קצת כי אתה מפריע.
אני אגיד שזה עוד מעט נגמר. אני לא סתם אומרת,
בגדים של גבר בגדים של אישה.
 אתה יכול לשתוק ולדמוע. יכול לברוח ממני ברגליים קצרות.
אני ארדוף אחריך כשיתחשק לי כי לא קשה לתפוס בגדים של גבר, בגדים של אישה.
אני יכולה להשאיר אותך להתהות מה אני מרגישה לנצח בלי לסגור.
לעבור לעלות מעל מישהו אחר,
לתת לך להתייסר בבגדים של גבר או בבגדים של אישה.
אתה תעמוד פסיבי ופחדן מולי כמו מלכה שלקחו לה את הכתר כמו גבר שלקחו לו את האגו
כמו בגדים של גבר בגדים של אישה.
אני אקבע את החוקים, אני אגיד את המילים, אני אחליט מתי מתחילים
בבגדים של גבר או בבגדים של אישה.
ואתה סוף סוף תשב בשקט בתדהמה תסתכל בי ולא אני בך.
רק בי אני השולטת אני המלכה, אתה בבגדים של גבר או בבגדים של אישה?
תרים אותי ותבין את מה שיש בי את מה שאין ותבין שבגדים של גבר בגדים של אישה.
מכות כחולות, עיניים חומות, אתה לבוש לגמרי ועדיין
 אני מרגישה את המכות.
אתה לא מבין את העניין אתה לא מבין
 שיש בגדים של גבר ובגדים של אישה.

0 תגובות
אני שוכחת
24/04/2016 01:56
turn wild
הדיכאון שלי מתחיל להשתלט עלי מכל הכיוונים. הוא מגיע למוח שלי, מרדים את האיזורים שמזינים את הכאב כדי לנסות למתן את הכח שלו. אנימתחילה לשכוח את החיים שלי. פרט אחרי פרט אני כבר בקושי זוכרת את הימים של השבוע.
אולי כדאי שאתחיל מההתחלה. מאותו יום מקולל שגיליתי שגברים הרגו את הנפש של הבנות הקרובות אלי ביותר,  אני נכנסתי למסך של כאב והתפתלות בין חדרים שחורים. מהיום שאדם קרוב אלי נפטר בגלל רשלנות זה התחיל בעצם. היו לי תקופות של התקפי חרדה נוראיים בכל יום. ניסיתי להתאבד לפני חודש וחצי בערך. ומאז כל המשפחה שלי מפורקת לחתיכות. ובארבעת החודשים האחרונים שנאתי את הבן אדם שהכי אהבתי אחרי שהוא פגע בי גם, כי שמעתי עליו שמועות שהוא ניצל מינית את הילדה שהייתי מאוהבת בה. הרסתי אותו לגמרי. גרמתי לכל העולם מסביבי לקרוס ולהתייסר כדי לעשות את הדבר שכביכול נכון, לפגוע בו. אהבתי אותו יותר משיכולתי לשנוא אותו, ואחרי ששמעתי שאלה היו סתם שמועות רציתי למות. ועד עכשיו הוא תמיד ינצל אותי, תמיד ישאיר אותי על הולד כדי שיוכל תמיד להשתמש בי. ככה זה מרגיש לפחות. מקווה שאשנה את דעתי.  אני אוכלת ומקיאה, אני שמחה ועצובה. כל הזמן אני נעה בין שני קצוות. אני שוכחת פרטים. אני זאב בודד לנצח אני תמיד תמיד אהיה לבד, תמיד מנוצלת או עושה משהו שצריך לעשות או בוכה בשקט. אני לא זוכרת מה זה לא להיות בחרדה, מה זה לא להיות אובססיבית, מה זה לא לבכות כל הזמן, מה זה להנות מהחיים. אני לא אצליח לחזור אחורה, הדיכאון הוא כמו מאגר המים בגוף שלי. 70 אחוז. אני מחלקת את האהבה והכעס שלי כל הזמן. עד מתי אני אהרוג אנשים עם הקיצון שאני לא מצליחה להשתלט עליו, עם החרדה והדיכאון. הזכרונות שלי לא עוזבים. נוצלתי בכל פעם שהייתי מאוהבת, אני מנוצלת ברגע זה ממש. אני לא יותר מכלי בעולם הזה, אני כלי משומש. אני בתולה לנצח נצחים, אני אוהבת את כולם יותר ממה שמגיע להם. אני פחדנית ונותנת לעולם לשאוב ממני כל אנרגיה.
אני סתם חופרת
כדאי שאפסיק.
כבר שכחתי על מה רציתי לדבר.
3 תגובות
מוזנחת
28/05/2015 17:05
turn wild
לפעמים אני מרגישה כאילו שום דבר כבר לא באמת עוזר. המחברות מתמלאות בקצב מסחרר, הדפים נהיים אדומים יותר בכל יום ויום.. קשה לי לשרוד, קשה לי לנשום אני לבד. אף אחד לא שואל: "למה את מחזיקה כדור ספוג? למה את עצובה? את צריכה מים? איך את מרגישה?" ולפעמים אני פשוט צריכה את תשומת הלב הקטנה הזאת שאנשים נותנים כשהם רעים, רק כדי לחלום שמישהו מתעניין. ואתה היית כל כך משנה פתאום אבל תשומת לב ממך זה כבר חלום אחר. ואת יקירתי מתוארת בשתי מילים: הזנחה פושעת. מוזנחת ומזניחה אותי ואנשים שחשובים לך יותר. אני רוצה למרוח את שניכם בצבעי כדי לסמן שאתם שלי. חבל שאתה לא אוהב אותי ולך כבר לא אכפת.
0 תגובות
עידכון בשביל עצמי
26/05/2015 14:26
turn wild
אני מסתכלת על הפוסט הקודם ונזכרת בלפני חודשיים. וכמה אהבתי את הימים והלילות שפשוט נראו בלתי נגמרים. שהיו פשוט מלאים עד הסוף במחשבות על העתיד, עתיד שלא קרה. איימו להעיף אותי מהבית ספר. אני קורעת את התחת וממש מנסה אבל שום דבר לא ממש הולך.. הילד הזה? שאהב אותי? אז.. הוא פשוט.. נעלם. כלומר פשוט הפסיק לדבר איתי או להתייחס אלייי, בכל צורה. ואני כמו טפשה התאהבתי בו וזה כאב. הייתה אחריו מישהי אחרת.. אבל אני פשוט לא אהבתי אותה מספיק, או אולי פחדתי מידי כי היא באמת אהבה אותי.. ולצערי כשהיא רצתה לנשק אותי נכנסתי להתקף חרדה ופשוט נפרדנו שבוע אחרי זה. פגעתי בה ובעצמי ואני חושבת שאני עדיין אוהבת אותה.. אחריה היה מישהו אחר אחר אבל... כבר למדתי לא להתאהב אז עכשיו אני בסדר לפחות. מה שטוב שהציונים שלי בחלק מהמקצועות כן עלו מדרגה או אפילו שתיים. כלומר מ20 ל70. אבל יש מקצועות שאני פשוט מרגישה את הלחץ אוכל אותי מבפנים ואני לא מצליחה לקום.. ההתקפי חרדה שלי מתגברים וכל החברים שלי? טוב. אני לא ממש סומכת עליהם. אולי זה בעיה באמון שלי אחרי מה שקרה לי השנה הזאת... החברה הכי טובה שלי לא מתעניינת בי היא רק מדברת על עצמה. אני לא סיפרתי לה שמעבירים אותי לכדורים עד שלא הכרחתי את השיחה לשם. היא לא ממש שאלה שאלות או התעניינה. זה מפחיד אותי נורא... כדורים זה מה שהכניס אותי למצב הזה, כדורים לא יוציאו אותי. אני כבר אובססיבית מידי לדברים ומדברת עליהם בצורה ובססיבית. אני לא ממש מתחברת לאנשים חדשים יותר. קשה לי לקום ולא להלחץ. קשה לי לא להתעצבן. המצב של הדופק שלי גם התחרפן.. כל הזמן יש לי התקפי דופק. חברה טובה שלי (הייתה בן אבל יצאה בתור טראנסית) בכלל לא יודעת שאני עוברת לכדורים או שמשהו קורה איתי.  פעם היינו מדברות על הכל.. אני בכלל יצאתי מולה בתור ג'נדרקווויר אבל אני כבר לא יודעת.. אמרתי לה שאני סיסג'נדרית עכשיו ושהתבלבלתי אבל את האמת, אני כבר לא יודעת. החברה הכי טובה שלי טראנספובית אז אני לא מתכוונת לספר לה, היא גם לא מתעניינת. אני מציירת וכותבת במחברת יותר מידי. האמת שפתחתי מחברת לניקוי ראש. בלי גבולות פשוט כותבת שם כל מה שאני רוצה להוציא מהראש או לזכור או פשוט לכתוב. אחד על השני או  מסודר. שמתי לב שכשאני עצובה או מבולבלת זה אחד על השני ואני כותבת דברים בלי הכרה ובלי לזכור שכתבתי אותם.
הכסף שלי נגמר ולמשפחה שלי כבר אין מה לתת לי. הבילויים בחוץ נהיו סיוט אני כבר מרגישה ממש רע להלוות כסף מאנשים. כי אני לא מחזירה. אין לי איך.. אני צריכה עוד עבודה... יש לי כבר שתיים. אני לא מרגישה שאני עושה משהו משמעותי. רק מרחיקה את האנשים שעוד איך שהו חברים שלי. איבדתי את רוב מה שהיה לי סתם בגלל הזנחה פושעת. לפחות את החיות שלי יש לי. לפחות יש סיכוי שיש לי עתיד בבית הספר אולי ייתחשבו בציונים שיש לי בחלק מהמקצועות. אה וגם לפחות אני טבעונית עכשיו אז אולי זה יעזור לי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אני הולכת עם חברה לחדר כושר לפעמים שזה טוב לדופק שלי. ואתם יודעים מה, אולי בחופש אני אשיג את החברים שלי בחזרה ואולי אסמוך עליהם קצת יותר. אבל בינתיים החברה הכי טובה שלי עושה לי טיפול בשתיקה ואני מתפרקת מבפנים...
1 תגובות
הנה החיים שלי מתחילים
06/03/2015 20:55
turn wild
מה נותר לי להגיד? את רוב המנעולים שלי כבר פתחתי. פתאום החיים כלכך ברורים וכלכך מלאים שאני כבר שכחתי קצת איך זה מרגיש לשבת ולשתוק. מה שנהגתי לעשות כלכך הרבה. פתאום התחלתי לרוץ במקום לעמוד במקום. ולפעמים נופלת עליי ההזדמנות ללכת לאט כדי להתבונן בנוף. מי היה מאמין שאני אהיה בן אדם אהוב? בן אדם שמח? בן אדם יפה? בן אדם עם לוח זמנים? עם הבטחות? שאנשים יעלבו כשאני לא יגיע? מי ידע לעזאזל? מי ידע שככה החיים נראים מחוץ לעיני הכלבלב התמימות שלי? מי ידע שאילו החיים? אני לא ידעתי לפחות.  הסתכלתי על כל האנשים בחוץ והיה לי מוזר לראות איך הם חיים ופתאום אילו גם החיים שלי. מסיבות? תנועות נוער? חברים? מי ידע שאלו יהיו החיים של הילדה המשוגעת הזאת. הילדה שכל מה שעשתה כל בית הספר היסודי זה להדחיק ולבזבז זמן. הילדה שכל חטיבת הביניים הייתה כלכך עסוקה בלהיות שייכת ומצאה את ההשתייכות הלא נכונה. שתיה? עישון? מה אני קשורה לזה? והנה סוף כל סוף מצאתי את קבוצת ההשתייכות שלי. ואלה כל החיים שלי. הקהילה.  סוף סוף אנשים שאני לא צריכה לעשות הצגה לידם. אנשים שמבינים אותי, את הדעות וההעדפות שלי. וגם תאמינו או לא, את השיגעונות שלי. עד עכשיו כל מה שחיפשתי היה תשומת לב מיותרת שאף אחד לא נתן לי. ואז התרחקתי מהאנשים ששתיתי מהם תשומת לב בכח והתקרבתי לאנשים שחילקו לי תשומת לב בחינם. וכמה שטוב לי איתם. אני כל כך מאושרת.
מי ידע שהבן הכי מבוקש ירצה דווקא אותי? את הילדה הזאת שמעולם לא היה לה חבר? שמעולם לא התענינה כל כך בבנים? את הילדה החצי לסבית! הילד הזה שמסתובב עם כיפה על הראש, מדבר עם הילדה שמסתובבת עם שרשרת של מצעד הגאווה. מעולם לא דמיינתי שאני שווה כל כך הרבה.
מי ידע שהנערה הזאת שאמרתי לכל מי ששאל שאני חשבת שהיא בכלל לא רוצה אותי, החזיקה לי את היד! מי ידע? ואני חשבתי שהחיים שלי לעולם לא יזוזו ממקומם. והנה אני יושבת כאן, אחרי המסיבה הזאת בתל אביב, ואחרי הנשף הזה ששקדתי ועבדתי עליו במשך שבועות ואחרי כל האנשים האלה בטלפון שאמרתי להם לחכות שאני אסיים לכתוב את הטקסט הזה, ואני לא מאמינה שזאת אני.
ועל זה נאמר IT GETS BETTER
זה נעשה יותר טוב
אם לי יש תקווה, לכולם פה יש תקווה.
3 תגובות
תשאלו לאן נעלמתי
03/01/2015 14:18
turn wild
לאן נעלמתי? הלכתי לחפש את הרגשות והמחשבות שלי. חיפשתי עמוק בתוך התוספתן הנח שלי, בתוך חדרי הלב, בתוך הקיבה הזועמת שלי, בתוך הריאות המהירות שלי. חיפשתי בתוך ההרחבה באוזן שלי ובין החוליות בעמוד השדרה שלי. עברתי בצפיפות של המעי הדק שלי ובסירחון של המעי הגס. נכנסתי לתעלות האוזן המתענגות מהגלים שתמיד נמצאים בקרבת מקום, ולתוך תעלות האף והגרון המצוננים. עליתי לכיוון המוח הרץ שלי וראיתי את הריצות של האנשים שמעבירים חומר ממקומות שנשרפים. לחפש שם לא יכולתי, הכל נשרף. אז עכשיו, אני יושבת שם ונחה. מסתכלת על האנשים מנסים להציל את פיסות המידע האחרונות לפני שאני נופלת באופן סופי לשתיקה שלי. זה מעניין ואפילו מאוד לנסות להבין את ההתנהגות של עצמי. וזה נחמד לגור בתוך עצמי. או שאני לא זוכרת איך זה מרגיש לגור בעולם האמיתי. אף תמונה, אף מנגינה, אף טעם ואף נגיעה לא יחזירו אותי בחזרה. נעלתי את הדלת עם מליון מנעולים ובלעתי את כל המפתחות.
אז הנה אני, גרה בתוך העולם הנעול בתוך עצמי, ועוד מעט תנסו לדבר איתי ולא אשמע וכשתגעו בי אברח וכשתאכילו אותי אקיא וכשתעירו אותי אשן. אולי אכה אתכם אם תנסו להסביר לי למה זה באשמתי שוב ואולי אכנס לעוד התקף אחרון ולא אצא ממנו לעולם. ואולי אתחבא בתוך אוהל הכדורים האדום שלי ואכסה את עצמי בסמיכה, כמו שנהגתי לעשות. כל צעד שאעשה יהיה נסיון נואש לפתוח את הדלת.
אז עכשיו אתם יודעים לאן נעלמתי ומה עומד לקרות בהמשך.
אולי תנסו לעזור לי. אבל זה כניראה לא יעבוד. עוד מעט יסגר החלון האחרון ואקשר בחליפה לבנה כשידי קשורות מאחורי הגב.

אז היום חזרתי לפה כדי להקיא את כל המפתחות. כי המקום הזה הוא נקודת הפריקה שלי. כי כתיבה היא האהבה שלי והמקום היחיד שאני מרגישה מחוברת למציאות ורוצה להיות מחוברת אליה. חזרתי לפה כדי לנשום מחדש את האנשים ואת האהבות שלהם, בלי הצורך הבלתי פוסק לשפוט אותם. לשמוע פרגונים על הדבר היחיד שאני טובה בו ולהרגיש אהובה. אולי אצליח לפתוח את כל המנעולים כאן. אולי עוד לא מאוחר מידי ואני יוכל שוב לנשום את העצים ולדעת שאני בחוץ, לנשום את האנשים ולהרגיש בטוחה, להוציא מילים מיפי ולדעת שאני מתכוונת אילהן, לשתות את התה שלי ולדעת שהוא טעים לי.
0 תגובות
שואה מספר 48 אלף (לולי הסוללה)
15/11/2014 00:03
turn wild
דחיסה של אדם בחדר קטן, הקצבה מוגזמת בשעות שינה, שלילה של כל יכולת תזוזה, שום דבר אפשרי להתקיימות. לזרוק שקית זבל מלאה בתינוקות חיים לפח בלי שום יכולת לצאת, הפרדת אם מתינוקה. רצח רצח רצח.
כל זה נחשב עבירה פלילית וחוסר אנושיות מוחלט. על דבר כזה, אנשים הולכים לבתי משוגעים.
אז בסך הכל החליפו את גוף האדם בגוף קטן יותר עם נוצות והחליפו את תפיסת המציאות שלו. עכשיו זה נקרא תעשייה.
כן חברים, תרנגולות לא פחות מסכילות. פשוט תפיסת המציאות שונה. וכן ככה זה עם כל בעלי החיים. אבל הרגשות, התחושות? תרנגולת מרגישה מכה בדיוק כמו שאתם מרגישים מכה, תרנגולת מרגישה כשאוהבים אותה. תרנגולת מרגישה כאב. איזו מן תפיסה מטומטמת וחולנית היא שתרנגולת לא מרגישה? איזו מן תפיסה נוראית ולא אנושית זאת שכל חיה באשר היא, לא מרגישה? כי הרי, אנחנו חיות. וכל מי שיגיד אחרת, הנה ההוכחה שלכם: מהיא הגדרה של בעל חיים? נושם, מתקשר, זז, ניזון, מתרבה. אנחנו, נושמים מתקשרים, זזים, ניזונים, מתרבים. תרנגולות, נושמות, מתקשרות, זזות, ניזונות, מתרבות. וכך גם כל חיה וכן, אפילו נמלה או פרח. ואם זה לא הספיק, הנה ציטוט מויקיפדיה: "בעלי־חיים (שם מדעי: Animalia או Metazoa) הם רב-תאיים המשויכים לממלכת היצורים החיים. היצורים המפותחים ביותר על-פני כדור הארץ, ובכללם האדם, משתייכים לממלכת בעלי־חיים.‏
[1]"
אז הנה לכם ההוכחה, שתרנגולת, או כל חיה באשר היא, היא בדיוק כמונו. וכן, היא מרגישה.
הנה הדבר הבא המטומטם ששמעתי מאנשים: ,למה שיהיה לי אכפת?"
אני לא אבקש לעולם סליחה על ההשוואה שאני עומדת לעשות עכשיו. האם אכפת לכם מהשואה? כואב לכם על האנשים שנספו בדרך כל כך נוראית ולא אנושית? אז הנה. כשאתם קונים ביצי משק אתם מממנים אנשים שעושים שואה למספר בלתי יתואר של יצורים חיים כבר מהמאה הקודמת. כבר לפחות 150 שנה של שואה. מה עשו בשואה? סגרו את האנשים במקומות צפופים, מנעו מהם צרכים בסיסיים, השפילו אותם, רצחו אותם. תגידו לי שלקחת תינוק שרק נולד מאמא שלו, לשים אותו בשקית זבל ולזרוק לפח זה לא שואה. תגידו לי שלמנוע שעות שינה זו לא שואה. תגידו לי שעד שסוף סוף היא משתחררת ומותחת גפיים, בא אדם ורוצח אותה.
אולי תכעסו עליי ואולי לא תמשיכו  לקרוא כשאני יגיד שזה אולי יותר גרוע. כי על הנשים שלנו לא כפו לקבל מחזור חודשי בכל יום.
כן הטלת ביצים לא מופרות, היא בעצם מחזור חודשי. בעצם מזריקים ליצור החי הנושם והמרגיש כמויות של חומרים שגורמים לו לקבל מחזור בכל יום. ומי שלא מקבל, הורגים אותו.
גם ככה הן מוחזקות בתנאים בלתי אפשריים. גם ככה הן בקושי ישנות או אוכלות. גם ככה השרירים שלהן מתנוונים. גם ככה הן בבוכות ובוכות בכל יום כשהן שומעות את הבכי של החברות שלהן. כשהן שומעות את הצווחות של הבנים שלהן בתוך שקיות זבל.  השרירים שלהן כואבים. העור שלהן מתקלף, העצמות שלהן שבורות, הגוף שלהן מלוכלך. עכשיו אחרי שהתעללתם בהן והשפלתן אותן. לקחתם את כל הנשים האלה והכרחתם אותן לקבל מחזור בכל יום.
הנה האנושות, מול העיניים שלכם. אני לא רוצה בכלל לתת לכם קישור לסרטון של לול סוללה. נתתי לכם באמת את הדבר הכי פחות אכזרי שמצאתי. תרגישו חופשי לחטט בצד.
הנה האנושות מול העיניים שלכם. אתם אוכלים את הדם ואת הבוץ. את הדמעות, את הצרחות, את הכאב, את האכזריות. אתם מקבלים את זה בתוך קופסא שמצויירת עליה אישה יפה ומאושרת.
תפתחו את הראש, תפתחו את הלב, תקנו ביצי חופש.
https://www.youtube.com/watch?v=JAI9Aniaadc

3 תגובות
סרטוןלולי סוללה
דבורים מתות בסתר (קרדיט לyou...)
18/10/2014 18:39
turn wild


לתשומת לב כל החברים !!!

4 שנים בלבד ישארו לנו לחיות לאחר הכחדת הדבורים מחיינו.

סכנת הכחדה עולמית מיידית ניצבת בפתח!
בעקבות הריסוסים הכימיים הקטלניים בשדות ובמרחבים הפתוחים, נעלמת לנו מהנוף הטבעי חרש חרש נסיכה יפהפיה ודובשנית מאין כמותה העונה לכינוי הדבורה מאיה.
כן, כן זאת אינה בדיחה אלא סיפור אמיתי לגמרי הנוגע לחיים של כולנו -
הדבורה מאיה גווועת לאיטה ומתפוגגת מחיינו.
בעתיד הלא רחוק והקרוב מאוד לפתחינו לא נזכה יותר לראות את הדבורים החינניות מפזזות בשדותינו , לא נוכל לראות יותר דבורים בין פרחי העצים, והסיבה לכך כי הן גוועות להן בסתר - גוססות בתוך הכוורות שלהן, כאשר חלקן חולות, כחושות ותשושות.

ההשלכות המיידיות בעקבות היעלמותן של הדבורים תורגשנה היטב בכל בית בעולם, השדות יהפכו לשממה והחידלון יתפשט במרחבים,אם אין דבורים אין צמחים - אם אין צמחים אין בעלי-חיים וכך הלאה...כך עובדת הפורמולה האבולוציונית.

המרכולים יהפכו ריקים מפירות וירקות - נדה - שום כלום.
יותר לא נראה ולא נטעם אבוקדו.
אין עוד עגבניות אדמדמות ואין יותר מלפפון ירוק טרי ורענן.
גם החסה תעדר לעד מחיינו ואיתה הפלפלים הירוקים והכתומים והאדומים והחריפים ואחריהם בתור יעלמו האגוזים ואיתם השקדים וביקצור נמרץ לא ישאר לנו דבר.
נשאר בלי מזון עד קץ הימים שימשך כ-4 שנים.

תוך 4 שנים מיום העלמות הדבורה האחרונה תיכחד האנושות כולה מעל פני הפלנטה הכחולה

קרדיט ל you...
1 תגובות
מריה
16/10/2014 19:39
turn wild
צאו בתופים ובמחולות וקראו מריה מתה! מריה מתה! תנו להקלה לחלחל ולחנוק. הביאו את גופתה ושירפו את עצמותיה החשופות. אין זו שנאה. כבוד. כבוד הוא אשמתה של אמא. כבוד הרג את מריה. אמא עומדת בידיה הלפיד וכבודה השבור בוער בו. מריה מתה! היא קוראת. דמעות מזופתות נופלות מעיניים עשירות. דמעות שאמא לא בוכה. האש עולה בשניות או בשעות. העולם מתכסה בכתום. העיניים ממשיכות לנזול. העולם מתכסה בשחור. מריה מתה! צועקים הנמצאים מתוך צחוקם המתגלגל. עצמות יבשות כעת הן עפר לדריכה. כמו שהיו לפני כן. לדריכה. מתה מריה מתה מריה. ולמחרת יצאו לקרוא בשוק כפי שקראו למריה. ואמא לא תקרא למריה לאכול. ולא תשמור כי אוכלת. לא תשמע את שיעוליה החנוקים. לא תשמע את קולה החרישי. לא תחלק פקודות ומטלות. לא תתאכזב. לא תאכזב. לא תבכה. איפה הכבוד השבור? הכבוד של אמא רוצח. אבל שוטרים לא ירדפו או יכו את כבודה. לא יעשו לו משפט ולא יכניסוהו למאסר. אבל הכבוד כבר שבור. וכל דיירי הבית יחבטו בידיהם וברגליהם ועיניהם לעולם לא יהיו קרות שוב. אף אחד לא יביט בעיניה של אמא, אף אחד לא יגיד לה מילים. אפילו החיבוק במוחה יכה וידקור. אמא של מריה מתה. ואף אחד לא ישרוף את גופתה.
5 תגובות
לאן הם נעלמו (דור האינטרנט)
10/10/2014 16:04
turn wild
 לאן נעלמו הימים שבהם לא היה לנו אכפת? מלייקים ושמייקים. מסאבסקרייב, משיתוף. שלא היינו יושבים שעות לבחור תמונת פרופיל. מתייעצים עם כל העולם ואוחותו, עושים סלפיז בכל פינה והדבר הכי נורא שאנחנו יכולים לשמוע זה " כל התמונות גרועות" או "זה נראה כאילו את מנסה להיראות 'טאמבלר'". איפה הרחמים? כל הסיקרט והפריצות לפייסבוקים.  הורסים לאנשים את החיים, מפיצים שמועות. ובשביל מה? שהוא יסבול? אז בקשתך התגשמה, הוא סובל. ועכשיו הוא בדיכאון. מפתח מחשבות אובדניות. אתה נהנה מזה? איפה האהבה שאנחנו מחפשים כל הזמן? מפשפשים בכל הפחים הכי זרוקים כדי למצוא פחית יפה וריקה רק כדי להגיד "יש לי חבר!" איך בן אדם שהפיץ שמועה על מישהו באינטרנט והרס לו את החיים, יכול לאהוב מישהי? איך מישהי מסוגלת לאהוב אותו? האם אני היחידה שחושבת שזה ממש לא בסדר?
אין לי כח יותר לבחור פרופיל. לחשוב עם מי לדבר ועם מי לא, למי לעשות לייק, מי עושה לי לייק. דיייי כל השטויות האלה מעסיקות אותנו כלכך שהראש שלנו בכלל לא פנוי למחשבות אחרות כמו העתיד או לימודים או תחומי עניין. כל הזמן דואגים מה חושבים עלינו. למה? למה זה כלכך משנה לנו? גם אנשים שאנחנו לא רוצים להתקרב אילהם. זה משנה לנו! למה?
אולי חשבתם שבטקסט הזה אני יכתוב לכם תשובה. אבל האמת היא, שגם אני לא יודעת. פעם הייתי בן אדם נורא מרדני ולא היה לי אכפת מה חושבים עליי. אפילו לא קצת. הייתי לובשת מה שהתחשק לי ומדברת עם מי שבא לי. לא היו לי חברים בפייסבוק או לייקים וזה לא הזיז לי. אבל היום? אני מחשבת  כל  מילה  ומילה, כל לייק ולייק. כל לייק שקיבלתי נבדק בקפידה. כל שיחה שניהלתי נבדקה בקפידה.
מאיפה היא מגיעה? כל האיכפתיות הזאת כלפי דעה של אנשים אחרים? למה זה משנה? למי זה משנה? שיחשבו מה שהם רוצים! נישאר עם החברים שלנו, שמכירים אותנו ואנחנו סומכים עליהם ואז לא נתעסק בזה. אולי העניין הוא, שאף חבר בעידן הזה הוא לא אמיתי. לדבר איתו בוואצאפ? זה חבר? אפילו החברים שאנחנו נפגשים איתם בכל יום, זה פשוט דיבורים ריכולים ותמונות באינסטוש.
אולי זה בגלל שכולם מדברים על זה. כולם מדברים על מה חושבים עליהם, ולכולם יש דעות על אנשים אחרים. זה נכנס לנו למוח כשאנחנו לא שמים לב. אף אחד כבר לא מקשיב לעצמו, מקשיב רק לאנשים שמסביבו, הם מצליחים לשנות לנו את הדעה בקליק. אנחנו רכרוכיים ולא הגיוניים וכל השיט שבחוץ נכנס לנו למוח ולא יוצא.
כל אחד פה מלקק את התחת של כולם כדי שלא יחשבו עליו דברים לא נכונים. או כן נכונים בעצם.
לאן נעלמו הימים שלא היה לנו פייסבוק ווואצאפ וסיקרט. ושכל הטירוף הזה של מה חושבים עלינו, היה בעולם האמיתי?


4 תגובות
איפה ההיגיון? (הקהילה הגאה)
06/10/2014 19:51
turn wild
שיחקתי בטלפון לתומי ובטלויזיה שודר לונדון את קירשנבאום. פתאום ראיתי שבמסך מאחורה יש תמונה של דגל הגאווה שכתוב עליו "המרד". מפאת רגישות היתר שלי לקהילה הגאה, הגברתי את הווליום והתבוננתי בעניין. לא בדיוק הבנתי מה פשר הכתבה כי הם לא דיברו בדיוק על הנושא. הבנתי פחות או יותר ככה: הומוסקסואלים או סקסואליות יכולים לבקש טיפול מפסיכולוגים שיעזרו להם ליהיות "סטרייטים". אבל במקום לדבר על הנושא, הם רק דיברו על זה שדתיים עושים "המרה" או במילים אחרות, שטיפת מוח ושזה לא טיפול טוב. והם לא אמרו שטיפול אצל פסיכולוג הוא טוב והם בקושי הזכירו את הנושא של הכתבה כי גם הם הבינו שהחוק הזה מטומטם וחסר תועלת.
למה לעזור להומוסקסואלים שלא משלימים עם עצמם, לא להשלים עם עצמם עוד יותר ולחיות בשקר. כי הרי אם הם לא ילכו לשום טיפול, בסופו של דבר הם ישלימו עם עצמם. לא משנה מהיכן הגיעו, גם אם זה ממשפחה דתית וחרדית שתומכת בתלייה של הומוסקסואלים, כשהם יתבגרו הם יבינו שהם לא יכולים לעשות כלום. זה כמובן אם הם לא הולכים לטיפול.
יש שני סוגי טיפולים כמו שציינתי קודם, יש טיפול עם פסיכולוג וטיפול עם רב או עם אדם אחר שאינו מוסמך שזה בעצם "המרה" (שטיפת מוח). בשני המקרים התוצאה היא מסוכנת ויכולה להוביל לדיכאון ונטייה לאובדנות.
הפסיכולוג, אומר שההומוסקסואל צריך לבוא מרצון אישי שלו כי אם זוהי השפעה של לחץ חברתי, הטיפול לא יעבוד. הפסיכולוג ישתמש בשיטות אנושיות של שיחה ועזרים מוחשיים. הטיפול עם פסיכולוג לא יעזור ולא יגרום להפיכת ההומוסקסואל ל"סטרייט" לא משנה כמה כח רצון יש להומו וכמה הרצון בא ממנו. כי בסופו של דבר, ככה הוא נולד וככה הוא ישאר. ההשלכות יכולות להיות חמורות אבל לא תמיד. הטיפול יכול להוביל לדיכאון ופגיעה עצמית, מהתחושת האכזבה שהטיפול לא עבד.
"המרה" (שטיפת מוח), אינו קשור לרצון האישי של ההומוסקסואל. הוא קשור לדת ברוב המקרים והאנשים שבאים לשם בדרך כלל באים מלחץ במשפחה. העזרים שבהם הרב או ה"מטפל" משתמשים יכולים להיות: כיסא חשמלי, היפנוזה ועוד שטיפות מוח שיכולות להיות מסוכנות ביותר. התוצאה של הטיפולים האלו יכולה לעבוד אבל לא באמת. כי בסך הכל מה שקורה, הוא פשוט שטיפה של המוח. זה בעצם כמעט כמו להפוך אותו לבן אדם אחר. זה כמו לרוקן להומוסקסואל את המוח לחלוטין ולהכניס לשם דברים חדשים. ל"טיפול" זה יש השלכות נוראיות שיכול לקחת המון זמן לתקן, ולפעמים הן לא יתוקנו כלל. זה יכול לגרום להפרעות נפשיות כמו: דיכאון, חרדה הרס עצמי, מאניה דיפרסיה והפרעות נפשיות נוספות.
הטיפול בהומוסקסואליות הוא מיותר וטיפשי לחלוטין. הומוסקסואליות אינה מחלת נפש או מחלה בכלל. זה צורת התבוננות שונה בעולם זה בסך הכל נטייה. אם אתם רוצים הסבר למה הומוסקסואליות זה טבעי לחלוטין, הנה ההסבר הכי טוב שאני יכולה לכתוב:
הרבה אנשים אומרים שזה בסך הכל רגש ושרגש אפשר לשנות. אז עכשיו מגיע החלק המגעיל. להומוסקסואלים לא תהיה אורגזמה וזקפה מאישה ערומה. תהיה להם זקפה מגבר ערום (כמובן שזה תלוי במראה שלו ובסיטואציה) ולאישה שהיא הומוסקסואלית לא תהיה אורגזמה מלראות גבר ערום תהיה לה אורגזמה באישה ערומה (כמובן שזה תלוי במראה שלה ובסיטואציה).
וכמובן שיש גם את הביסקסואלים (ווהוו) שתיהיה להם אורגזמה משני המינים (כמובן שזה תלוי במראה שלהם ובסיטואציה).
אז זה גופני לחלוטין וזה פיזי לחלוטין ובעצם ההימשכות המינית היא שמשפיעה על הרגש בסופו של דבר.
אז החוק הזה לדעתי הוא מטומטם וחסר תועלת וצריך לחוקק חוק נגד טיפול בהומוסקסואליות וזו הדעה המוחצת שלי.
לילה טוב לכולם ותודה שקראתם <3
9 תגובות
שונאת הגדרות
26/09/2014 22:41
turn wild
אני חייבת להודות שאני שונאת הגדרות תוויות. למה לפרחה קוראים פרחה לפריקים קוראים פריקים וכו? כל פרחה שאתם קוראים לה פרחה היא לא מורכבת מההגדרה הזאת בלבד. לדוגמא אני יקח פרחה שמתלבשת כמו פרחה זאת אומרת: מכנסי תחת, טייטסים גבוהים מידי, שמה אודם וורוד וכולי.. עכשיו כידוע לכולנו יש מן דבר שנקרא "אישיות" ולכל אחד יש אשיות שונה. עכשיו ה"פרחה" הזאת לצורך העניין, אוהבת מראה פרחי בסך הכל. זה גורם לה להרגיש טוב עם עצמה. אבל האם זה אומר משהו על האישיות שלה? האם זה אומר שהאישיות שלה היא זהה לאישיות של "פרחה" אחרת? ממש ממש לא. הפרחה הזאת לצורך העיניין נורא אוהבת לשמור על זכויות של בעלי חיים בעוד פרחה אחרת אוהבת לשמור על זכויות של חסרי בית. וכל ההגדרה הזאת של "פרחה" זה בעצם הגדרת האישיות של האדם ע"פ מראה חיצוני. וכנ"ל לפריקים. הייתי פעם אחת שמגדירה. קראתי לעצמי פריקית, אימואית ומה שבאלכם ולא הבנתי עד כמה וואנבי ושטחית אני בעצם בהצהרות שלי. כי הייתי בסך הכל בן אדם עם סגנון לבוש טיפה שונה וסגנון מוזיקה שונה אבל האישיות שלי יכולה להתפתח לכל כיוון בעולם כי אני לא הגדרה אני בת אדם. ונכון שלמרות הכל העובדה שה"פרחה" תעדיף ללבוש מכנסי תחת אולי ממטרות של פיתוי זה מראה על כבוד עצמי נמוך או שה"פריק" יעדיף ללבוש רק שחור זה מראה שהוא עצוב אבל האם זה משקף את כל האישיות? בכלל לא. זה משקף בסך הכל חלק קטן ופעוט מתוך אישיות ענקית וניסיון חיים שונה.
3 תגובות
12 חודשים
23/08/2014 13:02
turn wild

12 חודשים של שאלות. אולי בכלל לא נועדתי להיות פה. אולי נועדתי לבוא למקום אחר בכל יום חמישי. כשאני מסתכלת על כל האנשים ביחד ולא מבינה איך הם מדברים. כשאני קופאת כאילו שמשהו קרה. אולי אני בכלל לא שייכת לפה. אולי הגיע הזמן לקחת את המזוודה הגדולה ולעזוב. אין דבר שיותר רציתי מלהיות פה וחשבתי שעם כח רצון אפשר השיג הכל. אבל כנראה שטעיתי כי כבר 12 חודשים שכוח הרצון מניע אותי לשום מקום. אולי אני כן הולכת נגד הזרם של עצמי כי אני מתקדמת כל כך לאט. אפילו אני לא מבינה איך מקום שאני כל כך קשורה אליו, יכול להיות כל כך לא מתאים. כבר 12 חודשים אני שואלת את השאלה האם להישאר, אבל אף אחד לא אמר לי לעזוב וכולם אמרו לי להישאר. אמרו שלשם אני שייכת. שפה אני גדלה. שזה יגיע. אבל כבר 12 חודשים שאני לא יודעת מה לעשות ואין דבר שאני יותר רוצה משהם יהיו צודקים. ואני לא יודעת אם אני יכולה לשנות את המציאות. אבל אולי זאת כן המציאות. אולי אני סתם מפחדת. והלוואי שכל זה לא קורה. אבל מכרתי את כל עקרונות היקרים לי וזה נראה כאילו הזרם שלי הוא למטה. אז אם אני צודקת כבר 12 חודשים, אני יהיה האדם העצוב בעולם. אבל אולי כבר 12 חודשים אני האדם הזה.

5 תגובות
הזווית הנכונה
29/07/2014 23:54
turn wild
אתם לא הכי מסכנים. אתם גם לא לבד. כל אלה שפוגעים בעצמם. אני רוצה שתתרכזו שנייה. אני רוצה שתדמיינו לרגע שאתם במצב יותר גרוע ממה שאתם עכשיו. אתם יתומים ברחוב. אין לכם אוכל או מים. אתם מתבוססים על טוב ליבם של עוברי האורח שזורקים לכם כסף לתוך קופסאת פלסטיק קטנה ועלובה. אתם מבלים את הלילה על ספסלי פארקים אם אתם מצליחים בכלל לישון כשהשוטרים מגרשים אתכם כל הזמן. בתי המחסה שבעיר לא מכסים את הרעב שלכם. אתם לא מסכילים ואתם לא יודעים לאן ללכת או מה לעשות. אתם גונבים מחנויות בלת ברירה בעודכם צופים על ילדי השמנת בעלי כל, קונים בהן ממיטב כספם. אז מן הסתם אתם עצובים ומדוכאים. אך איפה הזמן לחשוב בכלל על הדיכאון כשאתם עסוקים בלשרוד? אז השאלה שלי אילכם היא: האם הייתם פוגעים בעצמכם במצב כזה? נותנים לעצמכם לדמם כשאתם יודעים שאף אחד לא יקח אתכם אל בית החולים? כשאתם גם ככה פצועים מקשיי חייכם האם תפצעו את עצמכם יותר? האם זה שווה אתזה? 
אז אם התשובה שלכם היא לא, תחשבו שאם אדם שקשה לו בהרבה מכם לא פוגע בעצמו, למה לכם?
אם התשובה שלכם היא כן אז אתם צריכים טיפול <3

בכל מקרה אתם גם לא לבד. אתם יכולים לקבל עזרה. יש מליון מקומות שאתם יכולים להעזר בהם:

ער"ן עזרה ראונה נפשים בטלפון: http://www.eran.org.il/

סהר סיוע והקשבה ברשת: http://www.sahar.org.il/

כמוני: http://www.camoni.co.il/ 

ועוד הרבה. רק תחפשו עזרה נפשית בגוגל ותמצאו.
0 תגובות
דיי עם הצומי
01/03/2014 15:12
turn wild
בואו נפקח את העניים ונראה שהעולם שמח DD:. תאמינו או לא העולם שאנחנו חיים בו לא כל כך נוראי. תראו יש כל כך הרבה שמחה בעולם ואנחנו מפספסים אותה. כל פוסט פה זה הילדות שלי הייתה קשה החיים שלי קשים. אתם יודעים משהו? לאף אחד אין חיים קלים. כולם עוברים דברים קשים. אבל עדיף להסתכל על הדברים הטובים שיש בחיים. תכניסו קצת צבע קצת קצב. לכל בעייה יש פתרון. אתם לבד? תמצאו אנשים עם תחום עיניין משותף כמו שלכם ותדברו איתם אפילו בפייסבוק. יש מלא קבוצות. החיים יכולים ליהיות מדהימים אם מסתכלים מהזווית הנכונה DD:
1 תגובות
החלטתי לחזור וגם השתנתי
27/02/2014 19:10
turn wild
חזרתיייי
כן אז מי שזוכר ומי שלא אני הוואנבי של הבלוג הזה וחלטתי לחזור ולשנות את כללל מה שעשיתי. אני יעשה מה שבאלי מתי שבאלי והתגובות והלייקים שלכם לא מזיזים לי את הציפורן 
לאביו הרבה הרבה הלכתי לעשות מייקוובר לבלוג הזה בייי DD:
אממ תזכורת כי אני משנה את הכל עכשיו: אני הייתי החיים על פי emo וגם themma וגם כוח שבתיקה ועכשיוט התגברתי על כל זה אז ביי ^^
0 תגובות
when i'm sad i can be here for myself
04/10/2013 16:33
turn wild
אז סליחה שלא כתבתי מלא זמן. פשוט ניהיו לי ימים ממש עסוקים. קיבלתי עבודה ועכשיו נגיד יום ראשון אצלי נראה ככה:בצפר, פיתוח קול, כנפיים של קרמבו. וזה רק יום ראשון. גם בכל שאר הימים ישלי מליון דברים. נגיד ביום שני ורביעי ישלי גם עבודה וזה.... אה שכחתי לספר שהתקבלתי לחנוך בכנפיים של קרמבו! (כנפיים של קרמבו זו תנועת נוער לילדים עם מוגבלויות) בעיקרון אני קטנה מידי בשביל להתקבל, אבל אמרו שיקחו אותי בכל זאת לראיון כי חסרים חונכים אז שווה לנסות. וקיבלו אותי! אושררר!! אוקיי בקיצור אני רוצה לספר לכם קצת על איך הימים שלי עברו. אז קודם כל התקבלתי לעבודה. אני חונכת ילד עם פיגור ומשלמים לי על זה 15 לשעה. זה סכום סבבה כי זה פעמיים בשבוע למשך שעתיים. אז כל שבוע זה 60 שקל.  זה דיי כיף... אני רוצה גם לספר לכם על הבנים ה"נחמדים" שיש לי בכיתה. אז הם פשוט בטוחים שהם יודעים הכל על החיים שלי. בטוחים שאני כל הזמן מחפשת דברים שחורים ולא עושה שום דבר שלא קשור למטאל ולסנטר ולכל הבולשיט הזה.. הם לא יודעים שאתמול ישבתי שלוש שעות על התחת ועברתי הכנה לחנוך ילד עם מוגבלות בכנפיים של קרמבו. הם לא יודעים שלפני יומיים הלכתי עם החניך בן ב15 ושיחקנו מטקות בפארק. הם לא יודעים שלפי יומיים שרתי עם שתי נשים זקנות בעשר בלילה. זה לא פייר שהם בטוחים שהם יודעים עליי הכל. אני לא מבינה אותם... אה וחוץ מזה העפתי מלא דברים מהחדר לתרומה וזה.. אז עכשיו אנחנו מתכננים איך לעצב אותו. וזהו נראה לי... שבת שלום!
0 תגובות
עוקבת אחרי?
28/09/2013 13:55
turn wild
את עוקבת אחרי? מה את רוצה ממני? אני יודעת שזאת את ואת יודעת שאני מדברת אלייך. לא למדת לשחרר? לא למדת לעזוב? כמה קשה לך להבין? חשבתי שאמרתי לך. אני לא יכולה ליהיות איתך בקשר. זה לא קשה להבין. אני לא יכולה. לא רק שאני מפחדת כי זה יותר אובססיבי מליפני שנתיים גם אמא שלי אמרה לי שהיא לא מרשה לי להתקרב אלייך יתר. תעזבי אותי. תשחררי מה יש לך? חשבתי שנגמר ואת מוכיחה לי שלא. נמאס לי. תפסיקי.. תשחררי. שיניתי את השם בגללך שיניתי הכל! את יודעת כמה היה לי קשה לשחרר? סוףף סוף שיחררתי ואת כובלת אותי שוב. מה את חושבת שאת? דיי כבר אני עייפה ממך תעזבי אותי
4 תגובות
מוזר לי לראות כשחזרתי
22/09/2013 15:43
turn wild
מוזר לי. מלא אנשים חדשים קומיק בי אףאף עקפו את נערת הגורל מהמקום הראשון אחרי אני לא יודעת כמה שנים ש מקום ראשון. אני לא מכירה אף אחד. יש בקושי תגובות. חזרתי. מוזר לי. מה קרה בזן שלא הייתי? מה השתנה? אני כאן כבר כמעט שנה והבלוג אף פעם לא היה כמו שהוא נראה עכשיו.  אני לא בטוחה מה קורה כאן. יש כלכך הרבה חדשים. אני כבר נשכחתי. אני כבר לא מוכרת יותר.. ואכפת לי. כי היו לי כאן חברות הייתה לי כאן משפחה שנייה. ובפוף ההכל נעלם. אני יודעת שזאת אשמתי כי אני נטשתי. אני לא יודעת למה לא כתבתי כל יום כמו שנהגתי לעשות. אני ממש עצובה שגרמתי לעצמי לאבד את כל מה שבניתי פה. אני שמח להכיר את כל החדשים. אוליי אני אבנה משהו חדש. 
כוח שבשתיקה
5 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
מוזיקה

וואו כמה אני אוהבת מוזיקה.. אני שומעת כל רגע כל שנייה וכל פעם שאני לא שומעת אני מתחרפנת. אני שומעת בשיעור בהפסקה, כשאני עם חברים, כשאני לבד, כשאני על המחשב ובקיצור כל הזמן. אם הייתם שואלים אותי אם אני מעדיפה להיות חירשת או עיוורת הייתי אומרת עיוורת כי מוזיקה זה הדבר הכי חזק בחיים שלי. אני מנגנת בתופים כי קצב זה מה שמחזיק שיר ואני שרה כי אני שרה כבר כל החיים. מוזיקה כל הזמן מסתובבת לי בראש וכשאני יהיה גדולה זה מה שאני רוצה לעשות. מוזיקה
זמן

זמן הוא המצאה מטומטמת שנוצרה ע"י בני האדם שמחזיקים מעצמם יותר מידי. עם כי היא שימושית למדי. אבל אם לא היה זמן. למשל במקומות רחוקים. אנשים שגרים ביערות. האם הם שוכחים איזה יום זה בשבוע? או שאין להם שבועות בכלל? איך מתפקדים בלי זמן? אני בטוחה שזה אפשרי. זה בסך הכל המצאה של בני האדם. שאר בעלי החיים שורדים בלי זמן.כשהשמש עולה צריך לקום, כשהשמש יורדת צריך לישון, או הפוך אצל חלקם. אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שזמן זה בסך הכל עוד המצאה טיפשית שהאדם המציא כדי להרוס את העולם...
dream

תמיד היו לי חלומות גדולים מידי. חלמתי להיות זמרת ורקדנית ברייקדאנס וסופרת ומלא דברים. לכולם היו חלומות גדולים מידי כשהם היו קטנים, אבל אצלי הם נשארו. לא כולם. אבל הרבה מהם. הבנתי שרק עם עבודה קשה אפשר להגשים כל חלום. החלומות הם הדבר היחיד שמוציא אותי מהשגרה. אני מציבה מטרות קטנות בדרך להגשמת החלום..
האנושות

האנושות כולה בנויה על החזקה עצמית גבוהה. מה זה אהבה? מה זה שנאה? מה זה צדק? כל מה שקורה לנו הוא אשליה נוראית ויום אחד מישהו יפיל אותה. ממשיכים להרוס את מה שנותן לנו חיים, ממשיכים לרצוח, להשתלט. אנחנו מחפשים להיות אותו דבר אבל שונים. מחפשים אהבה. להיות יותר טובים, להיות הכי טובים. מה זה הדתות האלה מה זו הטכנולוגיה הזאת? ראיתם פעם נמר שמאמין באלוהים? אנחנו חיות ואנחנו בסך הכל יותר משכילים. כל מה שיש לנו בראש הוא תוצר של אשליית הטכנולוגייה. שימו לב שאנחנו בדיוק כמו שאנחנו אמורים להיות לפי הטבע. מחפשים כל הזמן עם מי להתרבות, מי הלהקה שלנו. אפילו הרפלקס של לפתוח את המקרר ולבהות בו זה רקפלקס הישרדותי. אנחנו מנסים לשרוד בעולם שמתקדם מספיק כדי ל"השריד" אותנו. העולם היה מושלם בלעדינו . אנחנו בכל זאת עומדים פה ומצהירים אנחנו הכי חכמים אנחנו שולטים בכדור הזה! אנחנו בקושי שולטים בעצמינו. אנחנו רק מחכים להזדמנות לרמוס את כולם. הורגים אחד את השני! למה אנחנו ממשיכים להרוס את העולם?
אופטימיות

עם כל דברים הנוראיים שקורים בכדור הזה שנשלט ע"י בני האדם הנוראיים והאכזרים, חשוב לשמור על אופטימיות. תמיד לראות איך אפשר לשנות ולהשפיע, להתרכז באהבה ולא בשנאה ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. תמיד כשקורה משהו רע אני חושבת דברים חיוביים ומחייכת לעצמי כדי לשמור על הרגשה טובה. אף אחד לא אוהב להרגיש רע, אבל בלי לשים לב, הרבה פעמים אנחנו מכניסים את עצמינו להרגשה כזאת. בשבלי אופטימיות = הדרך היחידה להישאר בחיים
ללמוד

ללמוד זה לא ספרים ומחברות וזה לא ללמוד ולהקיא חומר על מבחן. לקבל ציונים ולקבל כרטיס כניסה... לא. ללמוד זה ללמוד את העולם ואת החיים. אני למדתי על דתות מסויימות ולנגן ב3 כלים. למדתי לבשל ולמדתי לשיר.למדתי לכתוב כתיבה יצירתית ולנתח אנשים. למדתי המון המון דברים שפשוט רציתי. ללמוד זה כל כך כיף אבל מערכת החינוך גורמת לזה להרגיש כמו דבר בלתי נסבל.
אנחנו חיות

זה לא משנה מה תגידו. אנחנו בעלי חיים לכל דבר. בדיוק כמו שארנב הוא בעל חיים. שאר בעלי החיים לא יותר נחותים מאיתנו. זה שאנחנו משכילים יותר לא אומר כלום. אני תמיד הייתי בעד זכויות לבעלי חיים וללא מזמן נהיתי צמחונית (ב-7 לאוקטובר) ועכשיו אני גם טבעונית (מה26 למאי) שלצערי לא יכולתי להיות עד עכשיו. אני גדלה בבית שרוב האוכלוסיה בו היא חיות: שלוש חתולות, כלבה, נחש, אוגרים, עכברים, צבים, ארנבים, שרקנים, סנאי מעופף, חולדות ועוד שאני כנראה שכחתי. פעם אמא שלי הייתי סוכרת חיות ומחזירה אחרי שבוע בשביל העבודה שלה אז הייתה לנו עז בחצר.. בכל מקרה לדעתי תעשיית הבשר הביצים והחלב זה פשוט מראה על הטבע האכזרי של האנושות וזה נורא. אני לא מבינה איך אנשים מסוגלים להתעלל בחתולי רחוב ואיך הם מסוגלים לרצוח זיקיות ולצחוק מזה.
סוד הקסם

מצאתי את סוד הקסם שלנו, בני הנוער. אין לזה מילים. לא שאפתנות ולא יצירתיות. זה סוד קסם. אנחנו יכולים לשנות, להשפיע, להוביל ולעשות כל כך הרבה דברים שמבוגרים לא מאמינים שאפשר. ללמד את עצמינו דברים והרגלים שונים. ללמוד וכל כך הרבה! להיות פתוחים לכל דעה ודבר.
סוד הקסם שייך רק לאנשים שמצליחים לפתוח את הראש מעבר ללעשות מה שאנשים שכבר פתחו את הראש עושים.